קוֹלשְׁתִיקוֹתַי - אוֹתִיּוֹת בּוֹרְאוֹתמְצִיאוּת

קוֹלשְׁתִיקוֹתַי - אוֹתִיּוֹת בּוֹרְאוֹתמְצִיאוּת

אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר.
הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה.
הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ.
וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין.
וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין.
וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין.
הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.
הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת.
הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ.
הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה.
וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ.
הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.
הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת

(משנה שבת ,ז' ב')

אוֹתהִיא / ערנ 

יעקב שפיר

אוֹתאַחַת

חוֹצֶצֶת

בֵּינהַקָּדוֹשׁבָּרוּכהוּאוּבֵינֵנוּ,

מַפְרִידָה

לְעוֹלָמ

אוֹתאַחַת

בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם (שמות ל"א, י"ג )

ר' נחמן על הגימל 

נחמן בן השלוש היה נעלם לו לשעות ,
ופעם אחת נעלם ליום שלם,
ובערב יצאו לחפש אותו בין הבתים, הרחובות והשדות,
ולא נמצא, עד שהבינו שיש לחפשו (את ר' נחמן מברסלב בן השלוש) גם בין האותיות.

ובאמת , מצאו אותו נח (מתחבא) על גגה של הגימל (האות גימל) 

(בתום לב- אדם ברוך  - עמוד 213)

אלוהים יצרף את האותיות 

בערב יום הכיפורים שלח יהודי כפרי אחד את בני ביתו אל העיר הגדולה,
כדי שיתפללו שם בבית הכנסת עם כל הציבור.
את מחזורי התפילה שם בידם, והוא עצמו התעכב אחריהם בביתם שבכפר,
כדי שיוכל להוסיף לאכול ולשתות, שכן מצווה גדולה היא לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים.
"ברכיבה על הסוס אוכל להגיע לעיר בתוך זמן קצר," חשב.

אך אבוי! מעשה השטן הצליח. בדרכו תעה האיש ביער,
ועד מהרה חשכו השמים והשמש שקעה ונעלמה.
ראה האיש שכבר נכנס היום הקדוש, בבתי הכנסת כבר מתפללים "כל נדרי"
ואסור עוד לנוע בדרכים. וכך היה עליו לעשות את יום הכיפורים לבדו בלב היער.

מחזור תפילה לא היה בידו ובלבו עלתה צעקה. מעומק נפשו אמר בבכי ובכאב:

"ריבונו של עולם, הלוא אינני יודע להתפלל בלי סידור, ומה אוכל לעשות?

כל שיודע אני לומר הוא את אותיות האלף-בית. הנה הן בידך,

קח אותן וצרף אותן זו אל זו בכל הצירופים והשמות, עד שיהיו האותיות למילים ולתפילה.

ועכשיו, צרף אתה את האותיות כמו שכתוב – 'אִמְרַת ה' צְרוּפָה' (תהלים יח, לא).

כשאמר הכפרי את אותיות האלף-בית נעשה רושם גדול בשמים,
ותפילות רבות נכנסו ובאו בשער שפתח הכפרי בתפילתו זו.

(מאתר זושא - מגלים את הסיפור החסידי)

הָאֵל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ (תהילים י"ח ל"א)

אוֹתִיּוֹת / ערנ יעקב שפיר

מִלְּכַתְּחִלָּה כְּגוּשׁ בְּרָאתָ

חַצַּבְתָּנ

סִתְּתָנ

שִׁיַּפְתָּנ

הוֹרַדְתֶּן אַרְצָה

הֶעֱנַקְתָּ לָנוּ כְּמַתָּנָה

לְחַבֵּר בְּנֵי אֱנוֹשׁ

וְלָתֵת לָנוּ כֹּחַ לִבְרֹא

ליקוטי מוהר"ן ס״ה:ב׳

(ג) כִּי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הוּא עוֹלָם מָלֵא, וּכְשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, וּמְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה,
אֲזַי הוּא מְלַקֵּט צִיצִים וּפְרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים נָאִים.
כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ בְּשָׂדֶה, וּמְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים נָאִים אַחַת לְאַחַת,
עַד שֶׁעוֹשֶׂה אֲגֻדָּה אֶחָת, וְאַחַר־כָּךְ מְלַקֵּט עוֹד אַחַת לְאַחַת,
וְעוֹשֶׂה אֲגֻדָּה אַחֶרֶת וּמְחַבְּרָם יַחַד,
וְכֵן הוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט וּמְקַבֵּץ כַּמָּה וְכַמָּה אֲגֻדּוֹת יָפִים וְנָאִים.

(ד) כְּמוֹ כֵן הוּא הוֹלֵךְ בִּתְפִלָּה מֵאוֹת לְאוֹת, עַד שֶׁמִּתְחַבְּרִים כַּמָּה אוֹתִיּוֹת,
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם דִּבּוּר. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּתֵבוֹת שְׁלֵמוֹת, וְאַחַר־כָּךְ נִתְחַבְּרִין שְׁתֵּי הַתֵּבוֹת.
וְאַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ וּמְלַקֵּט יוֹתֵר, עַד שֶׁגּוֹמֵר בְּרָכָה אַחַת.
וְאַחַר־כָּךְ מְלַקֵּט יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהוֹלֵךְ מֵאָבוֹת לִגְבוּרוֹת, וּמִגְּבוּרוֹת לִקְדֻשּׁוֹת,
וְכֵן הוֹלֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר.
מִי יְפָאֵר גֹדֶל פְּאֵר הַלִּקּוּטִים וְהַקִּבּוּצִים, שֶׁאָדָם מְלַקֵּט וּמְקַבֵּץ בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה.

(ה) וּכְשֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵא, וְהַדִּבּוּר הוּא יוֹצֵא מֵהַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב): וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה,
וְתַרְגּוּמוֹ: לְרוּחַ מְמַלְּלָא; וְהַדִּבּוּר בָּא וְנִשְׁמָע לְאָזְנָיו,
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
(ברכות טו): הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא בְּפִיךָ;

(ו) אֲזַי הַדִּבּוּר מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן מֵהַנֶּפֶשׁ, לְבַל תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ.
וְתֵכֶף כְּשֶׁיּוֹצֵא אוֹת רִאשׁוֹנָה, כְּגוֹן אוֹת בֵּי"ת מִתֵּבַת בָּרוּךְ,
אֲזַי מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן מֵהַנֶּפֶשׁ לְבַל תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ:

(ז) כִּי אֵיךְ תּוּכַל לְהִתְפָּרֵד מִמֶּנִּי, לְגֹדֶל הַהִתְקַשְּׁרוּת וְהָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ.
כִּי אַתָּה רוֹאֶה אֶת יְקַר יָפְיִי וְזִיוִי וַהֲדָרִי וְתִפְאַרְתִּי,
וְאֵיךְ תּוּכַל לְנַתֵּק עַצְמְךָ מִמֶּנִּי וְלִפְרֹד מֵאִתִּי.
הֵן אֱמֶת, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לֵילֵךְ יוֹתֵר,
כְּדֵי לְלַקֵּט עוֹד סְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת גְּדוֹלוֹת,
אֲבָל אֵיךְ תּוּכַל לִפְרֹד מִמֶּנִּי וְלִשְׁכֹּחַ אוֹתִי,
עַל כָּל פָּנִים תִּרְאֶה שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ
וְתָבוֹא לְשָׁם לֹא תִּשְׁכַּח אוֹתִי, וְלֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנִּי.

(ח) מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁגּוֹמֵר תֵּבָה אַחַת, אֲזַי כָּל הַתֵּבָה מְבַקֶּשֶׁת כָּל הַנַּ"ל,
וּמְלַפֶּפֶת וּמְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ, וְאֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתוֹ לֵילֵךְ מֵאִתָּהּ כַּנַּ"ל.

(ט) וּבֶאֱמֶת הוּא צָרִיךְ וּמֻכְרָח לְדַבֵּר עוֹד הַרְבֵּה דִּבּוּרִים,
וְכַמָּה בְּרָכוֹת וְעִנְיָנִים עַד גְּמַר הַתְּפִלָּה.
עַל כֵּן הַכְּלָל – שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה כֻּלָּהּ.
וּבְכָל דִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר, יִהְיֶה נִמְצָא שָׁם כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַתְּפִלָּה,
וּמֵהַתְחָלַת הַתְּפִלָּה עַד הַסּוֹף יִהְיֶה הַכֹּל אֶחָד.
וּכְשֶׁעוֹמֵד בְּהַדִּבּוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַתְּפִלָּה,
יִהְיֶה עֲדַיִן עוֹמֵד בְּתֵבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה,
כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה כֻּלָּהּ,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יִתְפָּרֵד אֲפִלּוּ מֵאוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה:

פִּזּוּרתְּפִלּה / ערנ יעקב שפיר

יֵשׁ הַרְבֵּה סִדּוּרִימבָּעוֹלָמ

בְּעוֹלָמִיֵשׁ הַרְבֵּה פִּזּוּרִימ

כְּלוּמ לֹא מְסֻדָּר בִּי

גַּמלֹא תְּפִלּוֹתַי

אֲנָשִׁימְסַדְּרִימִ תְּפִלּוֹת

בִּדְמוּתָמ

בְּדַרְכָּמ

בֶּאֱמוּנָתָמ

בַּהֲבָנָתָמ

וּבַחֲלוֹמָמ

וְלִיֵשׁ מָלֵאוֹתִיּוֹת

מַחֲשָׁבוֹת, רְגָשׁוֹת וְתִקְווֹת

וּפִזּוּרתְּפִלּה

אֶחָד אֵינסוֹפִי.

וְאוֹפֶה מֵהֶנמִדְרָשׁ / ערנ יעקב שפיר

יָרַשְׁתִּי מָלֵאוֹתִיּוֹת

מְמוֹלֵל אוֹתָנ אַחַתאַחַת

מַפְרִיד בֵּינֵיהֶנ

וְשׁוּבמְחַבֵּר.

מְטַבֵּל בְּמַחֲשָׁבוֹת

כּוֹרֵכ רְגָשׁוֹת

מְצָרֵפ חֲלוֹמוֹת

מְשַׁמֵּנ בַּזִּכָּרוֹנ

וְאוֹפֶה מֵהֶנמִדְרָש.